בראשית המאה ה-19 , חלה התעוררות משיחית בעולם היהודי ואלפי יהודים החלו לנהור לארץ ישראל, מתוך אמונה לביאת המשיח בשנת הת"ר (1840).
בשנים 1808-1813 הגיעו מרחבי ליטא לארץ ישראל 511 נפשות מתלמידי הגר"א ובני משפחותיהם. משפחות אלו ,שהגיעו ארצה מתוך בחירה אידיאולוגית, היו מהעילית של יהדות ליטא.
תלמידי הגר"א בלטו בייחודם בקרב העולים : בניגוד לעולים שהגיעו ארצה תוך המתנה פאסיבית לביאת המשיח, תלמידי הגר"א דגלו בעשיה אקטיבית . העלייה לארץ נועדה על מנת ליצור תשתית יישובית, קידום תהליך קיבוץ הגלויות ובעקבות כך לפתוח את תהליך הגאולה של עם ישראל.
הגר"א (הגאון ר' אליהו מווילנה - 1720-1797), בכוח סמכותו הדתית והכריזמטית , טווה דרך חדשה לגאולה: גאולה הדרגתית הנובעת מעליה לארץ ישראל, הפרחת השממה ובניין ירושלים.
בהושענא רבה תקע"ב (1811) לאחר חודשי נדודים ארוכים בדרכים הגיע הראש"ז צורף עם אשתו חעסע ושלושת בניו :מרדכי, יצחק ומשה לעכו.
הראש"ז דגל ופעל להשגת המטרות שהציבו לעצמם תלמידי הגר"א ללא לאות, וכן בניו ובני בניו אחריו.
התערוכה מתמקדת בחזון ובמעש של הראש"ז וצאצאיו :החלום של תקומת ישראל בארצו והדרכים להגשמתו באמצעות בניין "החורבה" וירושלים, בניין הארץ ,התוויית התשתית לחיים יצרניים ותרומה לקהילה.