אוצר: אבשלום זמר
מאז החל האדם לסחור באמצעות כלי שיט שעשו את דרכם בנתיבי הים התפתחה הפיראטיות - השוד הימי - כאחת מצורות המחיה בים וכתופעת קבע הנלווית לסחר הימי. הפיראטיות היא תופעה כלל־עולמית, אולם העדויות הראשונות לתופעה זו הן מהים התיכון משלהי האלף השני לפני סה"נ ומים סין מאמצע האלף הראשון לסה"נ, אם כי הפיראטיות המפורסמת ביותר היא זו שהייתה באוקיאנוס האטלנטי, החל מסר פרנסיס דרייק במאה ה־16.
"פיראט" הוא אדם השודד ובוזז בים, כלומר אדם פרטי התוקף כל כלי שיט מזדמן בים הפתוח לצורך רווחיו הפרטיים. באזורים שונים בעולם ובתקופות שונות נודעו הפיראטים בשמות שונים. כולם חיפשו אחר העושר, תוך התעלמות מן הסיכון הכרוך בכך. "פרייבטיר" הוא כלי שיט חמוש, או מפקד וצוות של כלי שיט כזה, שקיבלו היתר בכתב מהשלטונות - "מכתב הרשאה" - לתקוף כלי שיט של מדינה עוינת. הפרייבטירים פעלו באוקיאנוס האטלנטי, באוקיאנוס השקט ובים הקריבי במאות 19-13. מושג מקביל לו הוא "קורסר"המתייחס לפרייבטירים שפעלו באזור הים התיכון במאות 19-14. קבוצה אחרת של פיראטים, שפעלו במאה ה־17 בים הקריבי ובחופי דרום אמריקה ומרכזה היו ה"בוקאנירים". תחילה נקראו בשם זה ציידים שחיו באי היספניולה (היום האי האיטי). הכינוי הצרפתי לבוקאנירים אלה היה "פליבוסטייה".
על רקע מאבקים פנימיים ומלחמות בין מדינות גברה תופעת הפיראטיות. לאחר חלוקת האימפריה של אלכסנדר הגדול, בשלהי המאה הרביעית לפני סה"נ, מילא האי רודוס תפקיד חשוב בהגמוניה על רוב נתיבי הסחר בים התיכון, ושליטיו נאלצו ללחום תכופות בתופעה זו. עם הירידה בחשיבותו של האי רודוס, במאה השנייה לפני סה"נ, גברה פעילותם של הפיראטים, שהיו מאורגנים בציים גדולים בים התיכון וקבעו את מרכזיהם בכרתים ובסיציליה.
הפיראטים מקיליקיה (דרום תורכיה של היום) היוו איום על שליטתה של רומא בים התיכון מאחר שבין קיליקיה לבין קפריסין עבר נתיב הסחר המרכזי אל סוריה, ארץ ישראל ומצרים. כשהפיראטים פגעו בייבוא הדגן לרומא, הכריזה רומא מלחמת חורמה על הפיראטיות. ואולם כשם שהסחר הימי לא נעלם, כך לא חוסלה הפיראטיות לחלוטין. עם הרחבת גבולות האימפריה הרומית הפך הים התיכון ל"ים פנימי" של האימפריה, מה שאיפשר לרומאים לצמצם את הפיראטיות בים התיכון במסגרת ה"שלום הרומאי" לתקופה של מאתיים שנים ויותר.
עם שקיעתה של האימפריה הרומית במערב השתנה הסדר בים התיכון. שליטי ביזנטיון נלחמו בפיראטיות מכיוון שכלכלת המדינה ורווחיה היו תלויים בסחר התקין בין אסיה לאירופה, ובייחוד הסחר הימי. לאחר היחלשות האימפריה הביזנטית, במאה התשיעית, כבשו פיראטים מוסלמים את קפריסין, את כרתים ואת סיציליה והקימו בסיסים גם בדרום איטליה. "מלחמות הקודש" בין נוצרים למוסלמים מצאו ביטוי גם באמצעות ה"פיראטיות". תופעה זו גברה במאה ה־13 עם התפוררותה של האימפריה הביזנטית, ואנרכיה השתררה בים התיכון. קונסטנטינופוליס נכבשה בידי המוסלמים בשנת 1453 והפכה לבירת האימפריה העות'מאנית. במאמציהם להשיג שליטה בימים הקימו התורכים העות'מאנים במהלך המאה ה־16 צי מלחמה ובראשו העמידו את טובי הקורסרים. צי זה נחלש בשלהי המאה ה־16 והפיראטיות בים התיכון שבה ושגשגה. בראשית המאה ה־16 החלו לקום בחופי צפון אפריקה ערי־מדינה של שודדי־ים, שעסקו גם בסחר עבדים, וכונו בפי האירופים "ברבריות".
הפיראטיות בצורתה ה"קלאסית" פרחה במאה ה־16 וה־17 באוקיאנוס האטלנטי. "גילוי" אמריקה ויישובה, הביאו להתפתחות נתיבי סחר חדשים בים הקריבי, אשר באותה עת היה בשלטון הספרדים. האניות הספרדיות שנשאו אוצרות מן "העולם החדש" למולדת היו מטרתם העיקרית של הפיראטים. במאה ה־17, בשיא עוצמתה של הפעילות הפיראטית, קמו מרכזים פיראטיים חדשים בים הקריבי - באי טורטוגה ובפורט־רויאל שבג'מיקה.
מהים הקריבי עבר מרכז הכובד של הפעילות הפיראטית אל נתיבי הסחר שהקיפו את אפריקה בדרך למזרח הרחוק. הפיראטים בחרו להקים את מרכזם החדש באי מדגסקר, השוכן במקום אסטרטגי על נתיבי הסחר למזרח הרחוק ועל כן היה תחנה נוחה ראשונה לאניות סוחר ממזרח לכף התקווה הטובה.
במזרח הרחוק נודעה תופעת הפיראטיות כבר לפני כ־2000 שנה והייתה נפוצה לאורך חופי סין, בים סין הדרומי ובמיצר מלאקה שבו עברו נתיבי סחר מרכזיים בין הודו לסין. יחד עם פתיחת נתיבי שיט למזרח הרחוק, בראשית המאה ה־17, התגברה תופעת הפיראטיות באזור זה והגיעה לשיאה במחצית הראשונה של המאה ה־19.
כאשר נתיבי הסחר הימי הפכו לבינלאומיים, נעלמה תופעת הפיראטיות כמעט לחלוטין בתום מלחמת העולם השנייה. התפתחות הספנות והטכנולוגיה וההכרה שפיראטיות היא עברה על החוק הימי הביאו לדעיכת השוד הימי. בפתח האלף השלישי אנו עדים להתחדשות הפיראטיות באזורים שונים בעולם.
הפיראטים קשורים בתודעתנו בתערובת של מיתוסים ועובדות. יצירות הספרות והקולנוע הן מקור למיתוסים רבים, כגון מפות המובילות אל אוצרות קבורים. במציאות היו חיי הפיראטים, ששלהבו כל כך את הדמיון, רחוקים מחיי זוהר, ועל־פי־רוב הם בזבזו את שללם על הימורים, נשים ושתייה ורבים מהם מתו בטרם עת.