תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה של מקס אפשטיין, יוצר רב-תחומי בתחום הפיסול, הצילום והמיצב. בוגר התכנית ללימודי תואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה ותואר ראשון בבצלאל במחלקה לפיסול ועיצוב קרמי.
בתערוכה יוצג מיצב שבו שני גופי עבודה המתייחסים זה לזה:
ראשים בגוון בזלתי, יוצאים מתוך הקיר כקהל צופים המתבונן במתרחש. מבטם המהורהר מופנה פנימה. חוטי הצמר השחורים המתוחים ביניהם, טווים רשת בחלל אשר הופכת את המרחב למערכת סבוכה שנרקמת סביב הצופה. במרחב התיאטרלי שנוצר, הופך המבקר לשחקן ושוב לצופה בעלילה מוקטנת שמתרחשת מולו: פסלי דמויות קטנים מנסים להתכרבל, להיאחז ולמצוא נחמה בתוך שרידי רהיטים שרופים.
פסליו של אפשטיין מעוררים רגשות מעורבים- שנעים בין הזדהות וחמלה. הדמויות מדגישות את האבסורד שיש בהיאחזות הנואשת של האדם בעולם החומר שנדון לכליה. מצד שני הן מבטאות את הצורך האנושי בביטחון ובשייכות. דרכו הייחודית של אפשטיין להציג את התיאטרון האנושי- מאפשרת לנו להתבונן בתפקידים השונים שלנו כצופים וכמשתתפים.