המוזיאון המארח
גוף האמנית נלי אגסי משמש בעבודות הווידאו שלה מצע לפעולות סימבוליות הקשורות לכאב פיזי, לחוויות נפשיות ולנשיות מאז ראשית עבודתה בסוף שנות ה-90 ועד היום. פעולותיה מתועדות בעבודות בישירות נטולת דרמה, ומהדהדת בהן אמנות שנות ה-70 שהעמידה במרכזה את הגוף וסוגיות עקרוניות הקשורות בו. ואולם, הממד האישי והאינטימי של יצירת אגסי מייחד אותה מאותם אמנים ואמניות שהגוף היה להם מצע לאמירות אידאולוגיות. בעבודות רבות נדמה תחילה שאגסי מתעדת אקט יומיומי פשוט, אלא שהחזרתיות האטית והמדיטטיווית שלו הופכת אותו לטקס בעל ממד רגשי מלא עוצמה המציג את הגוף במלוא שבריריותו ומביע תחושה פיוטית ודרמטית כאחד