אנטון בידרמן
מראות זמן \ טופוגרפיה של יד ונפש
הציור של אנטון בידרמן משקף תהליכי התמודדות עם חלל ועם זמן. אנטון מזהה מתח בין דימויים וסמלי התרבות של "העולם הקלאסי" לבין "העולם החדש" וכך הוא מצייר דימויים מתולדות האמנות לצד דימויים בעלי אופי צרכני\ פופולארי, מחבר בין סגנונות שונים השייכים לעבר כמו גם להווה. הציורים מכילים ציטוטים עכשוויים, קומפוזיציות מלאות סתירות שיש בהן יותר מן הריבוי ופחות מן האחדות, והן ביטוי לאקלקטיות בה אנו חיים. רמיזות בעלות אופי סימבולי מבצבצות מכל עבר בניסיון להתגבר על כאוס אפשרי, על אמורפיות ודיפוזיות של קומפוזיציות.
"אני בונה פרזנטציה של חורבות התרבות בניסיון להרכיב מחדש היגד או משמעות. אפשר לראות בסדרת הציורים שלי סוג של מנדלות תחת שם כולל: "מראות זמן", והן כתפאורה, כמסך עשן של ההווה. כאשר מדברים על זמן עכשווי, על פירוק וספקנות, על ריבוי מידע וסכיזופרניה קולקטיבית עם חרדות אפוקליפטיות של הפרט והכלל, עולות שאלות קשות על עתידינו המשותף. החיים בזמן החדש יצרו מבנים מקוטעים וסכיזופרניים שתופסים את מקום החרדה. מטען מוסרי עם ספקנות מפעילים אותי כיוצר לערוך שיח בין עבר להווה".
( מתוך טקסט שכתב בידרמן לתערוכה)