דמיאן הירסט, "L-Leucine-15-N", צבע על בד, 2001, מוזיאון ישראל

ליהיא ספיר צועדת בעקבות הנקודות ומציעה למורים ולמדריכים שלל כיווני מחשבה והפעלות תוך חקירה ולמידה של שלושה אמני נקודות מרתקים: היוצר הבריטי דמיאן הירסט, האמנית והסופרת היפנית יאיוי קוסאמה והמאייר הצרפתי הרווה טולה.

אחד החלקים היצירתיים והמהנים ביותר בעבודתם של מורים ומדריכים במוזיאון הוא להמציא את מערך השיעור או ההדרכה. רבים מהם מגלים שדווקא ההכרח להיצמד לחומר הלימודי או למוצגים בתערוכה פותח לפניהם אפשרויות מרתקות. המורים יכולים להעניק לתלמידיהם חוויה של חקר, גילוי ויצירה באופן שיחזק את תהליך הלמידה ובעיקר יהפוך אותה למשמעותית ומהנה. בהקשר זה ניתן למצוא במדור "מיזמים" בגיליון הנוכחי דיון בפעולת ההדרכה כמיזם אישי-אוצרותי. הפעם ניחשף למגוון הפעלות סביב נושא בלתי שגרתי: נקודות במוזיאון.

ההפעלות יודגמו מול יצירות של האמן הבריטי דמיאן הירסט, האמנית והסופרת היפנית יאיוי קוסאמה והמאייר הצרפתי הרווה טולה. בעזרת ההצעות שתמצאו בהמשך תוכלו, מורים לאמנות ומחנכים, לצאת תחילה למסע בכיתה, ל"מסע" תמאטי בעזרת דימויים וטקסטים רלבנטיים, ואז לתכנן ביקור במוזיאון כשיאו של המסע.

דמיאן הירסט,

דמיאן הירסט, "L-Leucine-15-N", צבע על בד, 2001, מוזיאון ישראל

מיצב של יאיוי קוסאמה, הגלריה לאמנות מודרנית Goma, אוסטרליה, 2011. צילום: מארק שרווד

מיצב של יאיוי קוסאמה, הגלריה לאמנות מודרנית Goma, אוסטרליה, 2011. צילום: מארק שרווד

לחפש את המשותף ולאתר חוקיות

המורים והמדריכים מוזמנים לחשוף את תלמידיהם למה שיותר יצירות מנוקדות של שני האמנים הללו, תוך חיפוש החוקים המשותפים לכל סדרה של כל אמן בנפרד. לא פחות מעניינת השאלה, מה ההבדל בין שני האמנים?

השאלה הראשונה שעולה בדרך כלל כשמכינים מערך שיעור או הדרכה היא: מה משותף? ובמקרה שלנו, האם ניתן לאתר חוקים פנימיים בציור הנקודות של הירסט או במיצבים של קוסאמה? המורים והמדריכים מוזמנים לחשוף את תלמידיהם למה שיותר יצירות מנוקדות של שני האמנים הללו, תוך חיפוש החוקים המשותפים לכל סדרה של כל אמן בנפרד. לא פחות מעניינת השאלה, מה ההבדל בין שני האמנים? החשיפה לעבודותיהם של האמנים יכולה להתבצע בקלות באמצעות אייפד או בטלפונים הניידים של המשתתפים (האתר הרשמי של קוסאמה, כאן; האתר הרשמי של הירסט, כאן).

בסדרת הנקודות של הירסט, למשל, יגלו התלמידים כמה חוקים פנימיים:
1. כל נקודה צבועה בגוון חד-פעמי, שאינו חוזר על עצמו.
2 המרווחים בין נקודה לנקודה זהים לקוטרה כל נקודה.
3. רצפי הצבע של הנקודות אקראיים.
4. אין ציור שחוזר על עצמו בגודל הנקודות ובמספרן.
5. כל ציור הוא יחידאי.

כך, מה שנראה במבט ראשון מקרי ופשוט להכנה הופך למורכב ומתוחכם, תוך הבנה שהאמן פועל בתוך מערכת חוקים נוקשה ומאתגרת.

דמיאן הירסט, סדרת ציורי הנקודות מהשנים 1986–2012 , גלריה גגוזיאן, ניו-יורק

דמיאן הירסט, סדרת ציורי הנקודות מהשנים 1986–2012 , גלריה גגוזיאן, ניו-יורק

אצל קוסאמה, לעומת זאת, ניתן להבחין בשימוש בצבע עז אחד או שניים, בדרך כלל אדום על רקע לבן או ההפך. האמנית נוטה לחזור על שניים-שלושה גדלים שוב ושוב, ובעיקר – היא יוצרת חללים שהצופים מוזמנים להיכנס לתוכם ולחוות הצפה של נקודות מכל עבר, עד אובדן ההתמצאות במרחב.

להתבונן בתצלומים של האמנים עצמם
וכל מלה מיותרת…

יאיוי קוסאמה על רקע אחד המיצבים שלה

יאיוי קוסאמה על רקע אחד המיצבים שלה

ליצור קומפוזיציות מנקודות

אפשר לנקד משטחים דו-ממדיים כפי שעשה הירסט, ואפשר לנקד חפצים: נעליים, תיקים, שולחנות, אפילו את הכיתה כולה – שלא לומר את בית-הספר או הגלריה!

לאחר שהתלמידים התבוננו ביצירות עם מוטיב צורני דומה, ודאי גם להם יתחשק להשתעשע איתו. אין חומר שאינו מתאים לסדנת עיגולים ונקודות: החל בצבעים על נייר ועד מדבקות או כדורים בחלל. אפשר לנקד משטחים דו-ממדיים כפי שעשה הירסט, ואפשר לנקד חפצים: נעליים, תיקים, שולחנות, אפילו את הכיתה כולה – שלא לומר את בית-הספר או הגלריה! האם התלמידים יצליחו ליצור בעצמם עבודות המצייתות לכללים של אחד האמנים?

באחת מהתערוכות של קוסאמה בגלריית קווינסלנד לאמנות מודרנית (Queensland Gallery of Modern Art) שבאוסטרליה הזמינה האמנית את המבקרים להדביק מדבקות עגולות במגוון גדלים בתוך חדר לבן וריק. כך נוצרה בהדרגה עבודה דינמית המשקפת שיתוף פעולה ועבודת צוות, שהותירה את חותמה באמצעות מאות נקודות. משעזבו המבקרים, נותרה בחלל יצירה משותפת שהכניסה בו שמחת חיים ויצירה.

יאיוי קוסאמה, גלריית קווינסלנד לאמנות מודרנית, אוסטרליה, 2011. צילום: מארק שרווד

יאיוי קוסאמה, גלריית קווינסלנד לאמנות מודרנית, אוסטרליה, 2011. צילום: מארק שרווד

לאסוף אובייקטים דומים העשויים מנקודות
אחת ממתודות ההוראה השכיחות היא לבקש מהתלמידים להעלות אסוציאציות ותחושות שנושא ההדרכה מעורר, וכך להוביל אותם לפרשנות ולהבנת המסר של היצירה. ניתן להרחיב מתודה זו ולהזמין את התלמידים להביא אובייקטים או חפצים המזכירים את העבודות, ולגלות יחד כיצד הם שופכים אור על המסר של היצירות. ההתנסות הזו תקבל משנה תוקף אם אפשר יהיה גם לאכול את האובייקטים (סוכריות) – אבל גם אם אסור בשום אופן לבלוע אותם (תרופות). שתי האפשרויות מעוררות שורה מרתקת של פרשנויות אפשריות ליצירות שלפנינו, בעיקר לאלו של הירסט.

מה ניתן ללמוד על יצירה מהכותרת שלה?
פעמים רבות, כשהצופים אינם מוצאים דרך להתחבר ליצירת אמנות מופשטת, כותרת היצירה עשויה להציע קצה חוט. כותרת יצירתו של הירסט המוצגת במוזיאון ישראל, למשל, "L-Leucine-15-N", מתייחסת לתרופה מסוימת. בשנת 1997 פתח הירסט בשכונת נוטינגהיל שבלונדון מסעדה בשם "בית-מרקחת". המסעדה הכילה ארונות תרופות, שלדים ואסלות בצורת גלולות אספירין. מאז יצר הירסט כמה מיצבים דמויי בית-מרקחת, ורבים מציוריו נקראים בשמות של תרופות: "אמפוטריצין B", "קוקאין הידרוכלוריד" וכן הלאה. כדאי להראות לתלמידים תצלומים של אחת מעבודות "בית-המרקחת" של הירסט ולהציע להם לענות על השאלה, מה משותף לתרופות ולנקודות?

דמיאן הירסט במיצב

דמיאן הירסט במיצב "בית-מרקחת", מוזיאון הטייט, לונדון. צילום: סטפן רוסו

הירסט סיפר פעם כי כשהיה ילד בלע צנצנת של תרופות כי סבר בטעות שהן סוכריות. לא פעם אף העיד על אופיו ההיפוכונדרי…

להשמיע ציטוטים מדברי האמן ולחשוב על משמעותם
"כשהן בנפרד, העבודות נראות שמחות, כמו סוכריות צבעוניות, אך כשהן מוצגות זו לצד זו, נוצרת תחושת אובדן ובלבול, יש בהן פחד מתחת לפני השטח". במלים אלה אושש הירסט עצמו את הקשר בין סוכריות לתרופות בעבודותיו.

"ב-1969 פתחתי בוטיק בשדרה השישית בניו-יורק וייסדתי מותג אופנה בשם The Nude Fashion Company. האופנה איפשרה לי להרחיב את המסר של אהבה בעולם". כך אמרה יאיוי קוסאמה, ואכן, היא שיתפה פעולה עם מעצב האופנה לואי ויטון, מה שמחזק את המחשבה שלעבודותיה מימד אסתטי, דקורטיבי, וכי הן נושאות בשורה מפייסת וחיובית לעולם.

לחקור ולגלות מידע על האמנים והמוצגים

העובדה שקוסאמה מתגוררת כבר 35 שנה בבית-חולים פסיכיאטרי בטוקיו מרצונה החופשי, ויחד עם זאת נחשבת לאחת האמניות המצליחות והמשפיעות היום, אף היא מעוררת למחשבה. האם יצירותיה הן רק ביטוי לאובססיה נפשית, או שיש בהן ערכים נוספים?

התחקיר על היצירה והבחינה שלה בהקשר תרבותי, אמנותי ואוטוביוגרפי מעמיקים את חוויית הצפייה. השילוב בין מה שאנו רואים, מרגישים וחושבים במהלך ההתבוננות הוא שכבה אחת בהבנת היצירה. כדי להוסיף שכבות, כדאי להיחשף לעובדות על האמן ועל היצירה. למשל, העובדה שהירסט יצר כ-1,400 ציורי נקודות במשך 25 שנה, ושהעבודה האחרונה בסדרה מכילה 25,781 נקודות בצבעים שונים, שופכת אור על האמן ועל יצירתו. ועוד: העובדה שקוסאמה מתגוררת כבר 35 שנה בבית-חולים פסיכיאטרי בטוקיו מרצונה החופשי, ויחד עם זאת נחשבת לאחת האמניות המצליחות והמשפיעות היום, אף היא מעוררת למחשבה. האם יצירותיה הן רק ביטוי לאובססיה נפשית, או שיש בהן ערכים נוספים?

הפנינג המוני של יצירה בנקודות
ניתן לשאוב השראה להפנינג כזה מאחד היוצרים המדהימים שגם הוא אובססיבי לנקודות, אם כי יחסו אליהן הומוריסטי, יצירתי ומפתיע: הסופר והמאייר הצרפתי הרווה טולה. בשנת 2015 הניח טולה בכניסה לאגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל משטחי נייר בצבעים עזים על גבי נייר אריזה. לילדים שעמדו מסביב נתן טולה מכחולים וצנצנות של צבעי גואש. בהינתן האות, קרא טולה במגפון לכולם לצייר עיגול באיזה גודל שירצו והיכן שיבחרו. מרגע לרגע קרא טולה לילדים להוסיף עוד עיגול ועוד אחד, ובתוך פחות משעה נוצרו קומפוזיציות מנוקדות של עיגולים, מהם גדולים ומהם קטנים, מדויקים או חופשיים, מלאים או רק בקווי מתאר.

הרווה טולה מנחה הפנינג יצירה באגף הנוער במוזיאון ישראל, 2015. צילום: בני מאור

הרווה טולה מנחה הפנינג יצירה באגף הנוער במוזיאון ישראל, 2015. צילום: בני מאור

ציורי הילדים עתירי הנקודות נתלו על קירותיה של הספרייה על-ידי האמן עצמו, כפי שניתן לראות כאן. כדאי להציץ לאתר של טולה (כאן) ולהתרשם מאירועי הפנינג דומים שערך במקומות שונים בעולם.

לחפש ספרי ילדים עם נקודות
אחד הספרים המומלצים ביותר בתחום הנקודות והיצירה הוא ספרו של הרווה טולה, "משחקים בנקודות". זהו ספר אינטראקטיבי המזמין להחליק את האצבעות על איורי הנקודות ולחולל שינוי בסידור שלהן מדף לדף, וכל זה על דפים ממשיים, ללא מסך מגע או מערך דיגיטלי. טולה מצליח ליצור נסים ונפלאות עם הרבה הומור – רק באמצעות נקודות. הספר יצא בהוצאת א-נו-ני-מה מבית דניאלה די-נור מוציאים לאור.

אגף הנוער והחינוך לאמנות, מוזיאון ישראל ירושלים
פלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי | אפריל 2016

 

80