שתי וערב. איור: רחלי שלו

מתוך פלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי | אפריל 2014

באדיבות אגף הנוער והחינוך לאמנות, מוזיאון ישראל ירושלים

חפצים ותלבושות מקהילות ומתרבויות מגוונות יכולים לשמש בסיס לקשת של הפעלות יצירתיות וללימוד על משמעותם של מנהגים, על מאפיינים סגנוניים ועל טכניקות אמנות מסורתיות. למשל, בהדרכה בגלריית לבוש אפשר להמחיש דרך משחק איך פועל נול אריגה ומהי טכניקת שְׁתִי וָעֵרֶב (מתאים לילדי גן ובית הספר היסודי).

 רקע

השם שְׁתִי הוא מלשון תשתית, שכן הוא נתלה על הנול, כך שהנול הוא מעין תשתית שלו; השם עֵרֶב הוא מלשון עירוב, שכן הוא נשזר בין חוטי השתי. אריגה בנול היא מלאכת יד עתיקה ביותר שהחלה כנראה עוד בתקופה הנאוליתית, המשיכה במצרים העתיקה ונשמרת עד העת החדשה. העושים במלאכה יכלו לבטא את כישרונם ואת יכולת ההמצאה שלהם בבחירת הבדים, הצבעים, המרקמים ובעיקר – הצורות והדגמים. במאה ה-18 הומצא באנגליה הנול המכני, ובמאה ה-19, כחלק מהמהפכה התעשייתית, שוכללו מכונות התפירה והאריגה. תופעה זו הפכה את ייצור האריגים להמונית, מכנית וזולה ואפשרה עבודה מדויקת ומתוחכמת מאוד. עם התפתחות זו אבד מגע היד של העבודה המסורתית שנעשתה ברגש ומתוך תשומת לב יתרה לפרטים, ודווקא חוסר הדיוק הכניס באריג אופי וייחוד. אפשר אפוא לשוחח עם הילדים על היתרונות והחסרונות של עבודת יד לעומת עבודת מכונה.

פרטים מתוך שמלת כלה מכורדיסתאן. האגף לאמנות ותרבות של מוזיאון ישראל. צילום: מאורו מליאני

פרט מתוך שמלת כלה מכורדיסתאן, האגף לאמנות ותרבות של מוזיאון ישראל. צילום: מאורו מליאני

 המשחק

את המשחק הגתה סמדר תירוש-הד ז"ל לפני כ- 25 שנה עבור אולמות האגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל, אך הוא מתאים לכל מוזיאון שעוסק בתכנים אתנוגרפיים, ודווקא היום – כשאמצעי ההמחשה נעשים וירטואליים יותר ויותר, והילדים נחשפים לגירויי למידה חזותיים – יש מקום לבחור במשחקים פיזיים וחווייתיים דווקא ולחזור למתודות הישנות והטובות של משחק בלי עכבר או מסך מגע. זאת ועוד, המשחק יוצר הזדמנות לשיתוף פעולה, לעבודה קבוצתית, לתכנון וליצירה מתוך הקשבה לאחר ובדרך מהנה. בתום המשחק מומלץ לשלוח את התלמידים למשימת חיפוש של אריגים שנוצרו בטכניקת שתי וערב.

 חומרים

חוטי צמר עבים כמספר המשתתפים (מומלץ עשרה) הקשורים יחד בקצה אחד שלהם. החוטים צריכים להיות בשני צבעים במספר שווה, למשל חמישה אדומים וחמישה לבנים. אלו הם חוטי השתי.
סליל של חוט צמר בצבע אחר, למשל שחור. זהו חוט הערב.

הכנות למשחק

ילד אחד מחזיק בידו בקשר של חוטי השתי. הוא יכול לשבת ולתפוס אותו בין אצבעות רגליו או לעמוד ולהחזיק אותו ביד. הילד הזה הוא האורג. שאר הילדים עומדים מולו בחצי עיגול, וכל ילד מחזיק קצה של חוט שְתִי בצבע אחד לסירוגין: ילד אדום, ילד לבן, ילד אדום וכן הלאה.

שלב א של האריגה

המדריך/ה קורא/ת: "שתי אדום למעלה!" וכל הילדים שמחזיקים חוט אדום מרימים ומותחים אותו.
המדריך/ה קורא/ת: "שְׁתִי לבן למטה!" וכל הילדים שמחזיקים בחוט לבן מורידים ומותחים אותו.
האורג מעביר את חוט הערב ברווח הגדול שנוצר. שורה ראשונה ארוגה.

 שלב ב של האריגה

המדריך/ה קורא/ת: "שתי לבן למעלה!" וכל הילדים שמחזיקים חוט לבן מרימים אותו.
המדריך/ה קורא/ת: "שתי אדום למטה!" וכל הילדים שמחזיקים חוט אדום מורידים אותו.
האורג מעביר את חוט הערב לצד השני. שורה שנייה נוצרה.
עכשיו חוזרים לשלב א וחוזר חלילה. בתוך 10 דקות יש אריג נהדר!

שתי וערב. איור: רחלי שלו

שתי וערב. איור: רחלי שלו


גרסה נוספת

אפשר להשתמש בשני סלילי צמר בצבעים שונים כחוטי ערב ולהעביר שורה אחר שורה לסירוגין. כך מבינים איך נוצרת דוגמה בשטיח או בבד ארוג ולומדים להבחין בין דגם רב-שתי לדגם רב-ערב. גם אם מתבלבלים – לא נורא, הדוגמה פשוט משתנה, ואפשר גם להתבלבל בכוונה.

להשתעשע במושג שתי וערב

שני מתנדבים מציגים חקירת שתי וערב (חקירה צולבת זה של זה)

קולעים צמה בטכניקת שתי וערב

מי מכיר עיר בעולם שרחובותיה מסודרים שתי וערב?

האם אתם מכירים טכנולוגיה עכשווית שמבוססת על עקרון שתי וערב? (מדפסות למשל)

 

 

77